דחיית בקשה לפס"ד הצהרתי בדבר זכות לרישום בעלות על דירה

התובעים עותרים למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי הם זכאים להירשם כבעלי זכויות הבעלות  בדירה הנמצאת ברח' הדרור 15 הוד השרון והידועה כגוש 6456 חלקה 393/8 (להלן- הדירה בדרור) והרשומה ע"ש הנתבעים בלשכת רישום המקרקעין, וכן למתן צו עשה המורה על ביצוע הרישום כאמור. 

העובדות הנדרשות לנדון

1.                  התובע 1 (להלן- התובע) והנתבע 1 (להלן - הנתבע) הינם אחים, ילדיהם של מר חיים גרינברג ז"ל (להלן- המנוח) וגב' חדוה גרינברג (להלן- גב' גרינברג, ההורים יחדיו יכונו להלן ההורים).

התובעת 2 (להלן- התובעת) הינה אשת התובע, ואילו הנתבעת 2 (להלן- הנתבעת) הינה אשת הנתבע.

2.                  לתובעים דירה ברחוב ישורון בהוד השרון הרשומה על שמם בחלקים שווים (להלן- הדירה בישורון).

3.                  לנתבעים דירה ברח' הדרור בהוד השרון הרשומה על שמם בחלקים שווים (להלן- הדירה בדרור), כמו כן לנתבעים נחלה בגני-עם הרשומה על שמם בחלקים שווים (להלן - הנחלה) .

4.                 אין חולק כי הנכסים הנזכרים נרכשו בסיועם של ההורים אשר שילמו את עיקר תמורתם, אלא שהצדדים חלוקים באשר לטיבו ומהותו של סיוע זה והאם היו תנאים בצידו.

וכאן אנו באים לטענות הצדדים אשר כל אחד מהם פורש מסכת עובדתית שונה, כפי שיפורט להלן .

5.                  נקדים ונעיר - הן התובעים בכתב תביעתם והן הנתבעים בכתב הגנתם העלו את טענותיהם באופן כללי ביותר אשר רב בו הנסתר על הגלוי, תחת שיאמרו דבר דבור על אופניו.

להלן אביא את טענות הצדדים כפי שלוקטו ונאספו על ידי בזהירות מתוך כתבי טענותיהם, תצהיריהם ועדותם בבית המשפט, מלאכה מיגעת אשר הייתה נחסכת לו היו כתבי הטענות של הצדדים ערוכים כדבעי.

טענות התובעים

6.                  התובעים טוענים כי הנכסים הנזכרים לעיל, רצונו לומר- הדירה בישורון, הדירה בדרור והנחלה, נרכשו כולם על ידי ההורים אשר בכוונתם היה לחלק את הנכסים בחלוקה שיויונית בין ילדיהם - התובע והנתבע.  לטענת התובעים רכשו ההורים נכסים שונים, החל משנת 1973, ורשמו אותם על שם הצדדים, פעם על שם התובע ופעם על שם הנתבע, כאשר הוסכם בין ההורים לילדיהם כי רישום הבעלות יהיה זמני בלבד עד אשר תקבע זהות הבעלים הסופית על ידי ההורים.

7.                  לטענת התובעים רכשו ההורים, בשנת 1973, דירה ברח' המלאכה בהוד השרון אשר נרשמה ע"ש הנתבע ונמכרה על ידם בשנת 1977 (להלן- הדירה במלאכה). תמורת הדירה במלאכה הועברה במלואה לידי ההורים.

8.                  בשנת 1977 רכשו ההורים את הדירה בישורון אשר נרשמה ע"ש התובע. ואולם בשנים הראשונות שלאחר רכישתה התגוררו בה דווקא הנתבעים.

9.                  בשנת 1983 הוסיפו ההורים ורכשו את הדירה בדרור אשר נרשמה ע"ש הנתבעים. לטענת התובעים, ההורים התעתדו להתגורר בדירה בדרור, ואולם כיוון שהתובע נישא לתובעת בסמוך למועד רכישתה, החליטו ההורים לאפשר דווקא לתובעים להתגורר בה. ואכן התובעים התגוררו בדירה בדרור עד לשנת 2000.

10.              לטענת התובעים, על אף שהדירה בדרור נרשמה ע"ש הנתבעים והדירה בישורון ע"ש התובעים, החליטו ההורים כי הבעלות בדירה בדרור תרשם בסופו של יום ע"ש התובעים והבעלות בדירה בישורון תרשם ע"ש הנתבעים וזאת כיוון שהורי התובעת העבירו להם מחצית משווי הדירה בדרור. התובעים טוענים כי עניין זה היה מוסכם הן על ההורים והן על הנתבעים.

11.              התובעים טוענים כי בשנים האחרונות הם מתגוררים בבית הורי התובעת ומשכירים את הדירה בדרור. לטענתם עצם העובדה שהם אלו אשר השכירו את הדירה מעידה כי אכן הייתה הסכמה בין ההורים והצדדים עצמם שהתובעים יהיו בעלי הזכויות בה.

12.              אלא שכאן לא תמה השתלשלותם של דברים, לטענת התובעים רכשו ההורים בשנת 1984 את הנחלה אשר נרשמה ע"ש הנתבעים. בשנת 1986 עברו הנתבעים להתגורר בנחלה. וההורים עברו להתגורר בדירה בישורון.

לטענת התובעים הנחלה נרכשה מכספים השייכים בחלקם להורים ובחלקם לתובע ולנתבע, כאשר כוונת ההורים הייתה שעל הנחלה יבנו שני בתים - האחד לתובע והאחר לנתבע. אלא שברבות הימים הסתבר כי לא ניתן, מבחינה מנהלתית ותכנונית, לבנות שני בתים על הנחלה. כיון שכך הוסכם בין ההורים והצדדים כי הנחלה תוותר בבעלות הנתבעים ואילו הדירה בדרור תרשם ע"ש התובעים בנוסף לדירה בישורון הרשומה ע"ש התובע. עוד ובנוסף נתנו ההורים לתובעים סך נוסף של 300,000 $ וזאת על מנת שנתינותיהם ומתנותיהם לצדדים תהיינה שוות ומאוזנות.